למה אני חוזר לאותה נקודה שוב ושוב?

לפני כמה חודשים היא שוב מצאה את עצמה יושבת מול המחשב.

המסמך היה פתוח. הסמן הבהב. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה לכתוב. כבר היו לה רעיונות. כבר היו לה מילים. כבר היו לה אנשים שחיכו לקרוא. אחרי עשרים דקות היא סגרה את הקובץ.

למחרת היא ניסתה שוב. וגם אז זה לא קרה. בערב היא אמרה לחברה שלה משפט שאני שומעת כמעט בכל שבוע:

"אני לא מבינה למה אני תמיד חוזרת לאותה נקודה."

אולי אתם מכירים גרסה אחרת של אותו רגע: אתם שוב נשארים במערכת יחסים שכבר מזמן הפסיקה להיות טובה עבורכם. שוב דוחים את השיחה שחשוב לכם לנהל. שוב מבטיחים שמחר תתחילו. שוב בוחרים עבודה שלא באמת מתאימה לכם. שוב מתאמצים לרצות מישהו אחר.

התפאורה משתנה אבל התחושה חוזרת על עצמה.

אחת השאלות שמעסיקות אותי בשנים האחרונות היא למה זה קורה.

למה אנשים חכמים, רגישים, סקרנים, כאלה שכבר קראו ספרים, עברו תהליכים ולמדו על עצמם, עדיין מוצאים את עצמם שוב ושוב באותו מקום. אנחנו רגילים לחשוב שאם אנחנו חוזרים על אותה בחירה, כנראה שלא למדנו. זאת מחשבה קשה. כי היא משאירה אותנו עם שתי אפשרויות:

או שאני לא מספיק חכם.

או שאני לא מתאמץ מספיק

.

אבל ככל שאני חוקרת את התופעה הזאת, אני מגלה שאולי יש אפשרות נוספת. אולי אנחנו בכלל לא חוזרים לאותה נקודה כי חסר לנו ידע. אולי אנחנו חוזרים אליה כי אנחנו רואים רק חלק קטן מהאפשרויות שעומדות מולנו.

בשנים האחרונות התחלתי לקרוא לתופעה הזאת עיוורון הזדמנויות.

זה לא מצב שבו אין פתרון. זה מצב שבו הפחד, ההרגלים או ניסיון העבר מצמצמים את שדה הראייה שלנו. כשזה קורה, אנחנו מרגישים שאין לנו אפשרויות, או יותר נכון, שיש לנו רק שתיים - להשאר כפי שאנחנו עכשיו או להסתכן מאוד. והסכנה הזו לא שווה את מה שאנחנו עשויים להשיג בשינוי.

פחד ותיעדוף אנרגיה

הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן הקדישו שנים לחקר הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות.

אחד הדברים שעלו שוב ושוב מהמחקרים שלהם הוא שהמוח האנושי לא בוחן בכל רגע את כל האפשרויות שעומדות מולו. כדי לחסוך זמן ואנרגיה, הוא משתמש בקיצורי דרך. ברוב המקרים זו מערכת מצוינת.

אבל כשהפחד נכנס לתמונה, אותם קיצורי דרך עלולים לגרום לנו לראות תמונה חלקית מאוד של המציאות. המוח לא מנסה למצוא את האפשרות הטובה ביותר. הוא מנסה למצוא אפשרות מספיק טובה, מספיק מהר. כשאנחנו מפחדים, המוח מפסיק לחפש אפשרויות ומתחיל לחפש ביטחון.

כמה הזדמנויות, רעיונות או דרכי פעולה כבר נמצאים שם, אבל תשומת הלב שלנו עסוקה במשהו אחר?

עם הזמן התחלתי לזהות כמה משפטים שחוזרים כמעט בכל פעם שעיוורון הזדמנויות נכנס לתמונה.

"כבר ניסיתי הכול"

"אני מכיר את עצמי, זה לא יעבוד"

"אין לי ברירה."

"זה או זה או יותר גרוע"

אני לא ממהרת להתווכח עם המשפטים האלה. אני רק מדליקה את הסקרנות שלי.

המשפטים האלו לא מספרים לי מה באמת אפשרי, רק מה כרגע נמצא בתוך שדה הראייה. כמשפטים כאלו מופיעים, יש ניסוי קטן שאני אוהבת להזמין אנשים לעשות. גם אתם מוזמנים. בפעם הבאה שתתפסו את עצמכם חושבים שיש רק שתי אפשרויות, אל תנסו לבחור ביניהן. קחו דף וכתבו עשר אפשרויות. גם אם חלק מהן נשמעות מגוחכות. גם אם אין סיכוי שתעשו אותן. המטרה היא לא למצוא פתרון, אלא להזכיר למוח שיש לו יכולת לראות יותר. לפעמים כבר באמצע הרשימה מתחילה להופיע אפשרות שלא הייתה שם לפני חמש דקות.

אני לא יודעת אם בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם באותה נקודה הכול ייראה אחרת.

הרבה פעמים, עוד לפני שהמציאות משתנה, משתנה שדה הראייה. ולפעמים זה כל מה שצריך כדי להתחיל ללכת בדרך חדשה. אם מסקרן אתכם להבין באילו תחומים עיוורון הזדמנויות מופיע אצלכם, תוכלו לבחון האם יש לכם עיוורון הזדמנויות או ליצור לתאם איתי שיחת היכרות קצרה.

🧭 משימת החיפוש

בימים הקרובים חפשו רגע אחד שבו הייתם בטוחים שיש רק שתי אפשרויות. זה יכול להיות רגע משני, לא מעניין, בכלל לא קשור לתחום שמעסיק אתכם בימים אלו. אל תנסו לפתור אותו. רק סמנו אותו.

אם אנחנו יוצאים עכשיו למסע בעקבות ההזדמנויות שאנחנו לא רואים, זה מקום מצוין להתחיל לחפש בו.