"אנחנו מתחילים מיזם כי אנחנו נרגשים מהחלום על מה שהוא עלול להפוך, ואז נופלים לתלם שבו אנחנו מונעים יותר מפחד מאשר מחזון. אנחנו מפסיקים לשחק כדי לנצח, ומתחילים לשחק לא להפסיד." אני שמחה לשתף אתכם בסיכום מאמר מרתק של Casey Rosengren, מאמן עסקי מניו יורק ויזם בעצמו. המאמר מתאר את החיבור בין פחד לבין תקיעות במיזמים.
רוזנגרן מתאר 5 פחדים ארכיטיפיים שמשפיעים על מיזמים:
חוסר ערך - הפחד לא להיות מספיק טוב
מוות - הפחד מחוסר החשיבות וההיעלמות
אי ודאות - הפחד לא לדעת מי אני או לאן הולכים חיי
מחסור - הפחד שאין מספיק משאבים
דחייה - הפחד מבדידות או אכזבה של אנשים
זיהוי הפחדים ככל שהפחד חזק יותר מבחינה פסיכולוגית, כך גדל הסיכוי שנדחיק אותו ונתעלם מקיומו. לכן נקודת המוצא היא שלעולם לא נהיה מודעים לכמה פחד מניע את העבודה שלנו. דרך אחת לזהות פחדי ליבה היא לשים לב היכן בחייכם אתם מחוברים יותר מדי לחלום. איפה אתם מחזיקים הכי חזק את השאיפות שלכם. איזה הישג מגדיר או יגדיר אתכם בצורה הכי עמוקה.
כל אחד מפחדי הליבה מוביל לסוג אחר של מיזמים תקועים: חוסר ערך ← מיזמים של ראויות (Worthiness) מוות ← מיזמי אלמוות אי ודאות ← מיזמי קוהרנטיות מחסור ← מיזמי ביטחון דחייה ← מיזמי אישור חברתי (Pliance)
אם אתם מזהים שאתם לכודים במיזם שמונע על ידי פחד, יש פה הזמנה לרדת מתחת לפני השטח ולעבוד ישירות עם פחד הליבה. אני מוסיפה שיצירה של מענה לפחד בצורה מודעת זה מהלך בריא יותר גם למיזם ולגם לכם.
שנצלול לפחדים?
* מיזמים של ראויות * מונעים על ידי הפחד "אני לא מספיק.ה". אלו פרויקטים שההצלחה שלהם נקשרת לצורך להוכיח את הערך שלכם. הפחד מוביל לחלומות על סטטוס, כמו למנכ"ל חברה גדולה או להתפרסם. על פני השטח, החלומות האלו עוסקים בהצלחה, אבל מתחת לפני השטח הם עוסקים בניהול פחד עמוק מלהיות לא ראוי.ה.
הבעיה עם מיזמים כאלו היא שהם יכולים להביא לתיעדוף רווחים קצרי טווח על פני יעדים ארוכי טווח. למ
של אתם עשויים למקד מאמצים בסיקור עיתונאי או בעלייה על במות ולא בבניית עסק בר קיימא.
בעיה נוספת היא שהם לא נגמרים. ככל שתשיגו יותר, תשוו את עצמכם לאנשים מצליחים יותר. כך שגם אם החלום מושג אין בו סיפוק מתמשך. מה שנחשב כ"מספיק" ממשיך להשתנות, ובסופו של דבר אנחנו רודפים אחרי יעד שתמיד נמצא מחוץ להישג יד.
* מיזמי אלמוות * פחד-הליבה השני הוא הפחד ממוות ומחוסר המשמעות. דרך מיזמי אלמוות הם נסיון לרמות את המוות על ידי השגת משהו כל כך משמעותי, שיזכר הרבה אחרי שלא תהיו פה. לכשאתם משתמשים בעבודה כדי להתגבר על הפחד מהמוות, כישלונות מרגישים הופכים למאיימים מבחינה קיומית. בסופו של דבר אף מיזם לא עמיד מספיק כדי לשאת את משקל הצרון בחיי נצח. פרויקטים משתנים ולעתים קרובות נכשלים. או שנשחרר את האשליה, או שהמציאות תחדור אותה.
* מיזמי קוהרנטיות * מיזמים המונעים על ידי הפחד מאי הוודאות והצורך במשמעות. אלו פרויקטים שעוזרים לכם לנו להבין את החיים ובלעדיהם, לא תהיו בטוחים מי אתם או לאן אתם הולכים.
לפעמים, מיזמי קוהרנטיות עוסקים בהבנת העבר. לדוגמה, מנהל בכיר שעזב את מסלול השותפים במקינזי כדי להקים חברה, עשוי להחזיק חזק בחלום הסטארט-אפ שלו. הוא מביא הגיון לעומת הסיכון שנשלח והויתור הגדול. או דוגמא נוספת תהיה מייסדי חברות בתחום בריאות הנפש, שפועלים לצורך מציאת משמעות במאבקים שלהם עצמם.
מיזמים כאלו יכולים לעזור ביצירת הגיון עבור העתיד. למשל, לפעמים כשאנשים עושים שינוי קריירה, הם תופשים את הרעיון המעשי הראשון שהם נתקלים בו כדי לייצר תחושת כיוון ברור.
לצד המוטיבציה הגדולה שמגיעה מהצורך בודאות ומשמעות, תנועה המונעת מפחד יכולה גם לעוור אתכם לצדדים של המיזם שלא עובדים. אם נלכדתם בצורך בקוהרנטיות, לא תהיו מוכנים להרחיב את האופק מעבר למה שכבר ידוע, או מה הגיוני מבחינה לוגית.
* מיזמי ביטחון * אלו מיזמים שמונעים על ידי הפחד ממחסור - מהתחושה שאין מספיק. כדי להתמודד עם הפחד הזה, העשייה שלכם תעסוק בעיקר בצבירת הון: כסף, מעמד או כוח. תוכלו להרגיש את זה דרך איבוד קשר עם המשמעות היומיומית בעשייה. במקום זאת, המיזם יהפוך לכלי, כמו אמצעי להשגת מטרה. התוצאה תהיה מיקוד יתר ביעד ועיוורון לחיוניות המתנקזת מהמסע עצמו.
בעולם המודרני אתם צריכים כסף כדי לחיות וכדי להחיות את היצירות שלכם. עם זאת, צבירת הון בדרך כלל אינה מייצרת משמעות בפני עצמה. בנוסף, אם המוטיבציה העיקרית היא ביטחון, תתקשו לחבר אחרים למשימה גדולה יותר. תוכלו אולי ליצור להקה של שכירי חרב, אבל לא צוות עם תחושה עמוקה יותר של מטרה ארגונית.
• מיזמי אישור חברתי * מיזמים המונעים על ידי הפחד מדחייה. כשהפחד הזה מופיע, המיזמים שלכם מתמקדים בלא לאכזב אנשים. זה פחד שכיח אצל מייסדים בתחילת דרכם, שלעתים קרובות חוששים לאכזב את הצוות ואת המשקיעים שלהם. פחד זה יכול גם להוביל מנכ"לים להימנע מביצוע שינויים נדרשים בתקופות של מעבר. למשל במקרה שברור שקו עסקי לא עובד, אבל המנכ"ל מהסס לקבוע כיוון חדש. המשמעות של השינוי תהיה איבוד לקוחות ועובדים קיימים ויצירת אכזבה נרחבת במעגלים קרובים.
אם תבלו את ימיכם בניסיון להימנע מהסתייגויות ודחייה, לא תוכלו לגדול ולקחת את הסיכונים הנדרשים כדי לבנות משהו יוצא דופן. כנראה גרוע מכך, זה שאם אתם ממוקדים בריצוי של אחרים, אתם עלולים לשכוח לשאול מה אתם רוצים. אתם עלולים להגיע לחברה שלא נראית כמו החזון המקורי שלכם ושאתם לא ממש נהנים לנהל.
-----
המאמר ממשיך לתאר דרכי התמודדות עם הפחדים ומשתמש במושג "דרקון" כדי להדגים התייחסות לפחד. זרחתי כשקראתי את זה!
אני גם מוסיפה על המאמר של רוזנגרן שלפחדים שלנו יש תפקיד ובמידה מסוימת הם אפילו מאזנים אחד את השני. במקביל, ההיכרות איתם מעניקה לנו כח. כשאנחנו מזהים שמיזם הופך לתלוי בצורך שלנו, אנחנו יכולים להשתמש בתובנה הזאת. למשל, אנחנו יכולים להשתמש במיזם לתועלתנו ושלחרר ממנו ציפיות אחרות. או שאנחנו יכולים להעביר את הניהול שלו למי שלא מופעל מאותו הפחד ורק להינות מהפירות.
אני לא חושבת שההבנה של הפחדים שמניעים את המיזמים שלנו תמנע מהם לנהל אותם בעתיד. לצד זאת יש הרבה נחמה וקבלה עצמית בהתבוננות על התנועות שפועלות בתוכנו.
אילו פחדים אתם מזהים במיזמים שלכם? בעבר או בהווה?