איך לזהות הזדמנויות? מה למדתי מהספר Opportunity של רוב מור

בשנים האחרונות אני חוקרת עיוורון הזדמנויות. מדי פעם אני פוגשת ספר שמסתכל על אותה תופעה מכיוון אחר. הפעם זה היה Opportunity של רוב מור. הייתי סקרנית לגלות איך הוא מתייחס לשאלה שמעסיקה אותי: למה לפעמים אנחנו לא רואים הזדמנויות שיושבות לנו ממש מתחת לאף?

הספר מלא בדוגמאות, קייס סטאדיז, סיפורים מהחיים האמיתיים של מור והוא כתוב בצורה מאוד נגישה עד כדי מעצבנת לפעמים עם הומור בריטי יבשושי. אבל המסר העיקרי והחשוב מאוד עובר באופן עקבי -הזדמנויות נמצאות סביבנו כל הזמן. הנה כמה מהרעיונות המרכזיים שלקחתי מהספר, יחד עם המחשבות שלי שעלו לי תוך כדי האזנה:

1. העולם מלא בהזדמנויות.

השאלה היא אם אנחנו רואים אותן. הבעיה היא בדרך כלל לא מחסור בהזדמנויות, אלא מחסור בתשומת לב אליהן. הוא מזכיר את הניסוי של ריצ'רד וייזמן, אם אתם לא מכירים ממש שווה להכיר. משתתפים התבקשו לספור כמה תמונות יש בעיתון. אבל כבר בעמוד השני הופיעה הודעה ענקית שאמרה בדיוק כמה תמונות יש בעיתון. רוב האנשים, ובמיוחד אלו שהגדירו את עצמם כחסרי מזל, פשוט לא ראו אותה. למרות שהיא הייתה מול העיניים שלהם. 43 תמונות. נכון רציתם לדעת?

2. מזל הוא הרבה פחות מקרי ממה שנדמה לנו.

אנשים שנחשבים "ברי מזל" אינם בהכרח ברי מזל. הם פשוט חושפים את עצמם ליותר אפשרויות. וזה בשביל החלקים בנו שמטילים ספק בהצלחה של אחרים ומנפנפים את זה עם 'היה להם מזל' או 'נולדו עם תנאים'.

נופ. הם עובדים קשה בשביל זה.

הם פוגשים יותר אנשים.

שואלים יותר שאלות.

מנסים יותר דברים.

אומרים יותר "כן". וגם יותר "לא".

ומתוך כל אלה, הם גם פוגשים גם הרבה יותר הזדמנויות מאחרים.

מהזווית שלי, אני בודקת מה גורם לבנאדם בכלל להסכים לנסות, להשתתף במציאות, להסכים את המשחק ועל הדרך גם לאסוף הזדמנויות. מה הופך את המרחב לבטוח עבורנו, או את תחושת הבטחון שלנו לחזרה מספיק, כדי להסכים להיות חלק ממנו. כשפחד, ביקורת עצמית, ספקות או חוויות עבר מצמצמים את שדה הראייה שלנו, אנחנו אפילו לא מגיעים לשלב שבו אנחנו מסוגלים לראות קצה של הזדמנות.

3. הזדמנויות מחכות קצת מעבר לאזור הנוחות.

מור לא מדבר על לקפוץ לעמוקים או לדחוף את עצמנו בכוח או לעשות מהפכות. הוא מדבר על הרחבה הדרגתית של אזור הנוחות. זאת גישה שאני מאוד אוהבת. משחק עובד בדיוק באותה צורה. לפעמים כל מה שצריך כדי לפגוש הזדמנות חדשה, זה להרחיב את אזור הנוחות בסנטימטר אחד.

4. צריכים להיות מוכנים כשההזדמנות מגיעה.

מור מדבר על החשיבות של למידה, בניית מיומנויות, קשרים וניסיון. אם ההזדמנות מגיעה ואנחנו לא מוכנים אליה, לא נדע איך להשתמש בה. הוא מדבר גם על להכיר את עצמנו טוב, את הזהות שלנו והחלקים שממנה היא מורכבת.

אני מסכימה איתו לגמרי, אבל הייתי מוסיפה עוד סוג של מוכנות - מוכנות רגשית

יכול להיות חנו את כל הידע, כל הכישורים, אפילו את ההזדמנות עצמה. אבל יש בתוכנו חלק שעוד לא מוכן להגיד לה "כן". יש חלק שעוד לא מוכן (אפשר ספר שלם לכתוב רק עליו). שאגב הוא מאוד אוהב לשחק, ואפשר ללמוד עליו הרבה דרך משחקי רגשי. כפרה עליו

5. לא כל הזדמנות היא ההזדמנות שלנו.

עוד נקודה שאהבתי מאוד היא שמור לא מעודד להגיד "כן" לכל דבר. גם לדעת להגיד "לא" זו מיומנות. לפעמים זו הזדמנות אדירה להבין שדווקא עכשיו נכון להגיד "לא".

בסוף הספר הרגשתי שרוב מור ואני מסתכלים על אותה תופעה משני כיוונים משלימים.

הוא שואל: איך פוגשים יותר הזדמנויות?

ואני שואלת: למה אנחנו מפספסים את אלה שכבר נמצאות כאן?

בעיניי, הרבה פעמים התשובה נמצאת לא בעולם אלא במצב הפנימי שלנו. מחקרים מראים שכשאנחנו נמצאים בפחד או בלחץ, שדה הקשב שלנו מצטמצם. לעומת זאת, סקרנות, משחקיות ורגשות חיוביים מרחיבים את החשיבה ומאפשרים לנו לראות יותר אפשרויות.

משחק קטן בעקבות הספר

אם מתחשק לכם להרגיש את החומר הזה אצלכם בחיים, אתם מוזמנים לנסות משחק קצר. היום, לפני שאתם הולכים לישון, נסו להיזכר בשלושה רגעים מהיום שבהם אולי הסתתרה הזדמנות.

אל תשאלו אם זו באמת הייתה הזדמנות או תנסו להבין בדיוק מה היא הייתה.

רק תשאלו - מה היה קורה אם הייתי מתייחסת לרגע הזה כאילו הוא אחת?

אני חושדת שאחרי כמה ימים של המשחק הזה, תתחילו לראות דברים שלא ראיתם קודם.