עיוורון הזדמנויות: למה אנחנו לא רואים את כל האפשרויות?

לפני שנדבר עליו, בואו נחפש אותו.

אם הגעתם לפוסט הזה, יתכן שעיוורון הזדמנויות ביקר אתכם לאחרונה. אולי בהחלטה שלא הצלחתם לקבל או בשיחה שניסיתם לדחות. אולי ברגע שבו הייתם בטוחים שיש רק שתי אפשרויות ושתיהן ממש גרועות.

אם מצאתם רגע כזה מהימים האחרונים, בואו נתקרב אליו.

התחלתי לחקור עיוורון הזדמנויות משאלה אחת פשוטה שחזרה כמעט בכל מפגש.

כמה אפשרויות אתם מצליחים לראות כרגע?

קחו לכם רגע לבדוק, ספציפית סביב נושא שמעסיק אתכם, כמה אפשרויות אתם מצליחים לזהות לפתרון שלו. שדה הבעיה שלנו מלא בהזדמנויות, כיוונים, חיבורים, פתרונות. כמה מהם אנחנו מצליחים לזהות?

אחד הסימנים שאני מחפשת כשאני בודקת עיוורון הזדמנויות הוא זיהוי של אפס עד שתי אפשרויות בלבד. אפס אפשרויות מעידות על כך שהמצב כרגע הוא בלתי נסבל ושגם המצב הקיים לא מתאפשר מבחינתנו. אפשרות אחת מעידה על כך שאנחנו כל כך עמוק בעיוורון, שאנחנו לא מצליחים לדמיין שום מציאות אחרת מלבד זו שאנחנו חיים בה. שתי אפשרויות מעידות על הדואליות של הרצון ושל הפחד. לדוגמא: להישאר או לעזוב: להסכים או לסרב: לדבר או לשתוק: להילחם או לוותר. אז מה קרה לכל שאר האפשרויות? לאן הן נעלמו?

ההזדמנויות מחכות שנראה אותן

הכי קל להסביר את הנושא הזה דרך הליכה ביער.

דמיינו את עצמכם צועדים בשביל בתוך יער עתיק. לפעמים השביל צר ולפעמים הוא רחב. יש שעות שבהן יש שמש חזקה וחם ויש שעות שבהן חשוך וקר. היער מלא בחיות, צמחים, פירות, משאבים והזדמנויות להרפתקה. אנחנו יכולים לצעוד בו מרוכזים בשביל, מפחדים מכל צמח או חיה, מחכים להגיע לקצה המסלול כדי לשרוד את היער. אבל אנחנו גם יכולים להרים עיניים, לחפש אוצרות, לגלות דרכים חדשות וחלקים חדשים בתוכנו. היער נשאר אותו יער. רק שדה הראייה שלנו משתנה. לפעמים גם החיים מרגישים ככה.

עיוורון הזדמנויות מקטין את עולמנו. כשאנחנו חווים אותו, המציאות סוגרת עלינו ועל חופש הפעולה שלנו. בתור התחלה, שווה לחפש את המקומות שבהם הוא מופיע. העיוורון הזה כמעט אף פעם לא מרגיש כמו עיוורון.

מבפנים הוא מרגיש כמו המציאות. אבל הגוף שלנו יודע לזהות אותו. אפשר ממש להרגיש את הרגע שבו הכתפיים מתקרבות, הלסת נסגרת. הנשימה מתקצרת, המבט מפסיק לשוטט.

כמה שבילים אתם מצליחים לראות?

למה זה קורה?

הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן הקדישו שנים לחקר הדרך שבה בני אדם מקבלים החלטות. אחד הדברים שעלו שוב ושוב מהמחקרים שלהם, הוא שהמוח שלנו לא בוחן בכל רגע את כל האפשרויות שקיימות סביבו. הוא משתמש בקיצורי דרך. קיצורי הדרך מאפשרים לנו להגיב מהר, לחסוך אנרגיה ולהסתדר בעולם מורכב. אבל לפעמים קורה משהו נוסף. כשפחד נכנס לתמונה יש לנו עוד פחות אנרגיה לזהות פתרונות חדשים. הגוף נכנס למצב מצוקה ותשומת הלב מתמקדת בעיקר במה שמרגיש דחוף, מאיים או מסוכן. הפתרונות הזמינים לנו במצבים כאלו הם אלו שכבר שימשו אותנו בעבר או שיש לנו אמון מלא בהם. כל דבר אחר מרגיש מאיים ומסוכן או נעלם לחלוטין משדה הראייה שלנו.

אני קוראת לזה עיוורון הזדמנויות

לא חסרות הזדמנויות במציאות. גם לא חסרים אנשים יצירתיים וחכמים. אבל הרבה פעמים הם לא מצליחים להפגש. התוצאה המיידית היא תחושת אין ברירה, חוסר אונים, תסכול או תקיעות. אנחנו מאמצים את עצמנו להוציא עוד ועוד אנרגיה כדי למצוא פתרון ובדרך נשחקים ומתייאשים. זה לא מה שגורם להזדמנויות להופיע.

עיוורון הזדמנויות הוא מצב שבו פחד מצמצם את מרחב האפשרויות שאנחנו מצליחים לראות. כשהפחד נרגע, אפשרויות שהיו שם כל הזמן מתחילות להפוך גלויות.

הפסיכולוג ריצ'רד וייזמן ביקש מנסיינים לעבור על עיתון ולספור כמה תמונות מופיעות בו. באמצע העיתון הופיעה מודעה ענקית. היה כתוב בה: "יש בעיתון הזה 43 תמונות. תפסיקו לספור." הניסוי הבחין בין קבוצת נסיינים שהגדירו את עצמם כברי מזל וכאלו שלא. ואכן, הנסיינים בקבוצה ללא מזל פחות שמו לב לתוכן התמונות והיו יותר ממוקדים במשימה הטכנית של ספירת תמונות. מי שהגדירו את עצמם כבני מזל הבחינו בהזדמנות שנקרתה בפניהם הרבה יותר. המודעה הייתה שם כל הזמן, השאלה הייתה מי הצליח לראות אותה.

ראיית מנהרה (Tunnel Vision)

הדרך השלישית

כשהפחד פעיל, האפשרויות מצטמצמות. כאילו מישהו מחק את שאר הדרכים. אם יציעו לנו אותן, הפחד יגרום לנו להתנגד או לדחות אותן. הן ישמעו זרות ומוזרות. מתוך הפחד נתקשה לדמיין בכלל שקיימות עוד אפשרויות בעולם או שאי פעם התקיימו. "הדרך השלישית" היא שם קוד שעוזר לנו להפתח לאפשרויות האלו גם מתוך תחתית האימה שמשרה עלינו הפחד. היא מזמינה אותנו להגדיל סקרנות ולחקור מאין עשוייה להופיע עוד אפשרות אחת. לא הטובה ביותר, לא הזמינה ביותר, לא הקלה ביותר - רק עוד אחת ודי. עצם הידיעה שהיא קיימת משנה משהו.

אני יודעת על עצמי, שאני יכולה להתקע עם אתגרים במשך חודשים רבים. לפעמים גם שנים. אני אנסה להתאמץ חזק יותר על האפשרות הקיימת או להתמודד עם הפחד מול האפשרות הנגדית. אבל עד שלא תופיע אפשרות שלישית, לא תורגש תנועה אמיתית. תנועה שמגיעה מתוך בחירה ולא מתוך כורח. המציאות לא השתנתה, רק היכולת שלי לראות אותה ולקבל ממנה בטחון.

איך מתחילים לראות יותר?

זאת כנראה השאלה שמעסיקה אותי יותר מכל. אני חוקרת אותה יחד עם מי שאני מלווה בתהליכי ייעוץ אישיים, עם קהילת שחקני הדרקונים וגם עם עצמי ברגעים המאתגרים שאני חווה בחיי. התשובה הברורה ביותר היא שאין נוסחה אחת. אין גורם אחד שמוציא אותנו מעיוורון הזדמנויות בכל מצב ועבור כל אדם. לפעמים התנועה מתחילה בשיחה טובה, לפעמים במשחק, לפעמים בזמן איכותי עם עצמנו, לפעמים בקלף שאלה שקיבלנו מאדם זר. המצרך היחידי שהכרחי בכל המקרים הוא סקרנות. היא שוב ושוב מובילה אותי למקומות שלא ראיתי קודם.

משימת חיפוש

אל תשארו עם המידע הזה בראש, בואו נבחן אותו! בימים הקרובים שימו לב לרגע אחד שבו הייתם בטוחים שיש רק שתי אפשרויות או פחות. אל תנסו לפתור אותו. תוכלו לאבחן את עצמכם במבחן עיוורון הזדמנויות סביב הנושא הזה. התחילו להקדיש תשומת לב למציאות שסביבכם ולרמזים שמגיעים סביב הנושא שמעסיק אתכם. הרמזים מחפשים אתכם בדיוק כמו שאתם מחפשים אותם!