אני עוזרת לאנשים לזהות מה הם רוצים אבל לפעמים אין רצון. לפעמים יש רק 'אין'. הנה העקרונות שמנחים אותי כשאני נמצאת במצבים כאלו וטיפים שיעלו אתכם על המסלול שלכם:
זה מפחיד לא לרצות כלום לפעמים מרגיש כמו למות. לא, אני לא סתם דרמתית. אם אני לא רוצה לתכנן קדימה ולא רוצה להתפתח ולא רוצה לגדול, מה זה אומר עלי? מה זה אומר על היכולת שלי לממש את הפוטנציאל שלי? מה זה אומר על היכולת שלי לדאוג לעצמי ולמי שחשוב לי? הפחדים שלנו יכולים בקלות להציג לנו את התרחישים הכי נוראיים, מוות הוא רק אחד מהם. טיפ שלי: להסכים לפחד. לדבר על הפחד, לאוורר אותו. למצוא מרחבים בטוחים לפרוק אותו. להציף את כל הסיפורים שהפחד הזה מספר. מה יקרה אם לא תהיה לי תכנית? לאוור גם את הסיפורים. לזהות שהם רק סיפורים.
אם תתנגדו זה יכאב האוטומט שלנו יכול להכריח אותנו לעשות דברים בכוח. ללכת לעבודה שאנחנו לא רוצים, להשאר ביחסים שעושים לנו רע, לחיות בסיטואציה שגורמת לנו סבל. כל זה רק כי אין לנו תכנית ברורה להמשך. אנחנו נתקעים. ההתנגדות לתקיעות הזו, מביאה הרבה סבל. זאת אומרת שכל פעולה שאנחנו עושים בכח ומתוך התנגדות רק כדי לספר לעצמנו סיפור ברור כמו 'יש לי עבודה' או 'אני נשואה' או 'אני מממשת את עצמי', תגרום לנו להרגיש רע. לפעמים זה יהיה רק מרמור, לפעמים כיווץ קטן, לפעמים שריר שנתפס או דלקת קטנה או צינון כרוני. לפעמים הרבה יותר. טיפ שלי: תהיו טובים לעצמכם. אם משהו עושה לכם רע, שימו לב אליו. גם אם לא תשנו אותו בקרוב, תראו אותו. תשאפו לעשות לעצמכם נעים. נפשית, רגשית, פיזית. תדאגו להיטיב עם עצמכם כמה שיותר.
זה עובר נשבעת שזה עובר. לפעמים זה יקח שבוע, לפעמים 3 שנים, לפעמים עשור. אבל אתם כנראה לא תבלו את שארית ימי חייכם במצב הזה, רק כל עוד הוא נחוץ. הכל זמני בחיים האלו, גם זה יעבור. הסילבוס שמתוכנן לנו הוא עוד ארוך וחוסר הידיעה לגבי הצעד הבא הוא רק השיעור הנוכחי. טיפ שלי: תיזכרו בכל השיעורים שעברתם. שיעורים על כאב, קורבנות, צער, אגו, כישלון, הצלחה - לפחות רובם היו זמניים. הטריגר מגיע, הפחד צף, השיעור נלמד, המציאות מתבהרת וחוזר חלילה. אתם עכשיו בעין הסערה, תתמסרו אליה ותנו לה לעבור מעצמה.
זה חשוב לא לרצות זה שלב חשוב בגל שאנחנו חיים בו. אם כל הזמן תדעו מה אתם רוצים, מתי תפקפקו? מתי תבחנו מחדש? מתי תנסו דברים חדשים? מתי תצאו מהקופסה של עצמכם? 'לא לדעת' זה פער שנפער בינכם לבין האגו שלכם ואתם עשויים למהר ולרצות לסגור אותו כמה שיותר מהר. לפעמים שווה להשאיר את הפער הזה שם. לתת לשאלה לצוף הרבה, להתחיל מחקר איטי ולאפשר לעצמנו לגבש את התשובה מתוכנו. טיפ שלי: הודיה. שימו לב מה אתם מקבלים מחוסר הידיעה. אתם נחים יותר? מקבלים ידע חדש? חוויות חדשות? בחינה מחודשת של משהו מוכר? זה מדהים! תודה על זה, תודה על הכל!
זה מרפא לפעמים אנחנו לא יודעים, כי אנחנו פשוט צריכים לעצור. כי משהו כואב לנו כבר הרבה זמן ואנחנו לא מוכנים לדעת מה נכון לנו לפני שנעצור להחלים ממנו. אלו השלבים שבהם יכולות לצוף טראומות עבר. פצעים עמוקים יכולים להתגלות והם ידרשו ריפוי לפני שיתאפשר לנו לדעת מה השלב הבא. טיפ שלי: לנשום. מליון לנשום. עכשיו עוד קצת. משהו בתוככם לא מוכן לזוז קדימה עדיין והמשימה שלכם עכשיו היא לטפל בו. כמו ילד בטיול שנתי שנפל ונפצע בברך ואתם המלווה של הטיול. הקבוצה מתקדמת ואתם עוצרים, מתיישבים, מטלים בפצע. לאט לאט, בסבלנות ובאהבה.
זה לא באמת 'אין' כשאנחנו בוחנים את חוסר הרצון מחדש, אנחנו יכולים לזהות בו רצון ברור שאולי התעלמנו ממנו קודם. הרצון לא לזוז, הרצון לנוח, הרצון להחלים. אם אנחנו מתייחסים לרצון שלנו בפעולות כאלו כלגיטימי, עשוי להתברר רצון ברור מאוד. 'אני רוצה לא לעבוד' הוא רצון לגיטימי, בעל משמעות והכרחי למימוש עצמי, בדיוק כמו 'אני רוצה לעבוד'. תנשמו את זה רגע. טיפ שלי: שימו לב למה שאתם כן רוצים. פירורי הלחם אל הרצון שלכם אלו הרגעים שנעימים לכם. תשהו שם, שימו לב מה מושך אתכם אליהם. תתחילו לזהות רצונות קטנים, בקשות קטנות של קולות לא ברורים. תאפשרו לעצמכם לשמוע אותם.
זה מדויק זה לא קורה דווקא עכשיו סתם. השיעור מגיע כשהתלמיד מוכן, טראסט דה פרוסס, או מה שעובד לכם. אין זמן טוב יותר לשיעור הזה גם אם הוא מפרק אתכם לחתיכות. לפעמים אפילו בזכות זה שהוא מפרק אתכם לחתיכות. טיפ שלי: להסכים לשיעור. להרים מהרצפה כל חתיכת תובנה שאתם מזהים בעצמכם. מה שנשאר אחרי שאתם מסירים את הצורך לדעת, הוא מה שאתם. ככל שתדעו עליכם יותר, תהיו עוצמתיים יותר כשהשיעור יסתיים.
שיעור מוצלח!