הזדמנויות, פחד והדרך הנכונה

יצאתי לחפש הזדמנויות, מצאתי פחד. והפעם, זה הפחד מהדרך הנכונה. הדרך האחת הנכונה.

אני עוד מתכוננת למסע בן שנה שבו אחקור הזדמנויות, אבל ההזדמנויות לחקירה כבר מגיעות לפתחי. כדי לצאת לדרך ולפגוש הזדמנויות, עלי לפנות כל מה שעוצר אותה בתוכי.

הפחד שיש רק דרך אחת נכונה פוגע בזיהוי הזדמנויות

הפחד מהדרך הנכונה פוגש את הילדה שבי שמחפשת איך עושים. איך עושים כדי להשתלב? איך עושים כדי להתאים? איך עושים כדי להרגיש אהובה? בטוח יש דרך. היא נמצאת שם. מישהי אחרת בטח כבר מצאה אותה. אני רק צריכה להסתכל מספיק טוב. לשאול את האנשים הנכונים. לקרוא עוד ספר. להבין מה פספסתי.

אבל היא לא מופיעה.

והנה הילדה המפוחדת הזו מופיעה כשנאספים סביבי קהל ושותפים, ואני רוצה לעשות עבודה טובה. אני רוצה להיות חוקרת טובה. אני רוצה לסיים את שנת המחקר מרוצה מעצמי, מרוצה מכמה שמרוצים ממני.

אני מחפשת את הדרך הנכונה לעשות את הדברים. הדרך הנכונה לחקור. הדרך הנכונה לזהות הזדמנויות. אבל הפחד בכלל לא מעוניין בדרך הנכונה. הוא מחפש ביטחון. אם אצליח לגלות לגלות איך עושים, הוא אומר, יהיה פחות סיכוי לטעות, פחות סיכוי להידחות, פחות סיכוי לאכזב. פחד מתוק.

אבל הזדמנויות לא מחכות בקצה של הוראות הפעלה. הן מזמינות אותנו להסכים לא לדעת, להסכים לנסות, להסכים לגלות את הדרך תוך כדי הליכה. הפחד מהדרך הנכונה הוא כל כך מתעתע. הוא חושב שהוא עוזר לי להתקדם במסע, אבל בפועל הוא גורם לי להסתכל שוב ושוב על השבילים שמישהו אחר סימן. המסע שלי בכלל עדיין לא מופה.

אני מסכימה לא לדעת איך עושים, את מה שאני כל כך רוצה לעשות. מסכימה להמציא את הדרך שנכונה לי עכשיו ולשנות אותה תוך כדי התקדמות.

זה מפחיד, אבל אני מסכימה.